12 טיפים בתמצות לשידרוג ההורות להתבגרות בעידן הפוסט - מודרני 

12 טיפים בתמצות לשידרוג ה"הורות להתבגרות"
( בעידן הפוסט - מודרני)


1.) תפסיקו "לחנך" אותם - ותתחילו לחיות איתם!
ואם יש צורך לתקשר - פשוט דברו איתם!

התייחסו למתבגר (ב-90% מהמקרים) כאילו שהוא כבר סטודנט - בן 25 - לומד באוניברסיטה - וגר בבית.
העבירו להם את הבעלות והסמכות על חייהם - עד כמה שאפשר.


2.) החליפו את "המודל החינוכי" שלכם ( - עיצוב התנהגות ועמדות) -
ב"מודל הזהותי" ( - עיצוב תנאים לגיבוש "הזהות האמיתית").

הניחו "ליעדים החינוכיים" שהצבתם לנוער בילדותם. הציבו לעצמכם -
מטרה מרכזית חדשה: "יצירה של תנאים אופטימאליים - לגילוי ולעיצוב הזהות".
עברו מחינוך פעיל ומעצב - ללווי חכם ומאפשר (בתוך גבולות ברורים).
דעו לכם: לשם גילוי הזהות - הנוער זקוק ל"שוטטות".
לשם עיצוב הזהות - הנוער צריך לצאת ל"מסע של בחירות".
קבלו את עניין ה"מסע" ואת ה"שוטטות" כדבר נסבל - וכחלק בלתי נפרד מהתהליך הכולל.
העניקו ל"בחירות" שהנוער עושים - אשראי חיובי.


3.) אל תציבו להם יותר מ"4 גבולות היסוד" ("ארבעת הלאווים") שהם:

1. לא - לפלילים (גניבות, אלימות, ואנדליזם, נהיגה ללא רישיון, היעדרות מתמשכת
ללא רשות, פוגענות עצמית וכו').
2. לא - לסמים (חומרים פסיכואקטיביים שאינם חוקיים, או מסוכנים לשימוש, ותרופות
פסיכואקטיביות - ללא מרשם).
3. לא - לפגיעה ברווחת ההורים (הכוונה היא לפגיעה מעשית ולא לפגיעה "רעיונית").
4. לא - לחזרה הביתה מעבר ל"שעת הגג" הקבועה (בזמן הלימודים)
או ל"שעת המיודעות" (בזמן החופש).
ההתבגרות צריכה להתנהל במרחב שבין ארבעת גבולות היסוד הברורים והמוגדרים.
לשם בניית העצמיות שלו - יש לאפשר לנוער התנהלות חופשית וניווט עצמאי - במרחב שבין הגבולות.


4.) עשו הבחנה: איפה שיש מקום לחופש - אז תדאגו שיהייה להם חופש!
ואיפה שגבול - אז הקפידו על גבול!

הבחינו בין הצבת "גבול" ( = "אסור בתכלית האיסור", "עד כאן....", חובה ש...,"אין מצב", "ייהרג ובל יעבור") לבין - הצבת "מסגרת" ( =רצוי ש...,ראוי ש..,זה כדאי ש..,זה נכון ש..)
איפוא שאין זה הכרחי להציב "גבול" - העדיפו להציב "מסגרת".


5.) אל תהיו חברים של הילדים שלכם!
במקום להיות "חברים" שלהם - היו ההורים שלהם - ופתחו איתם יחסים חבריים.


6.) במקום עיסוק קבוע במלחמה ב"חולי" ובאיתור הפגמים -
השקיעו זמן ומחשבה ביצירת "בריאות" ובעיצוב תואם של התנאים.

דעו לכם שחלק ניכר מההתנהלות הלקויה של הנוער היא למעשה - "התנהגות תגובה" שצמחה מתשתית לא נכונה (ולא בריאה) שאנחנו יצרנו.
("מהו הרע אם לא טוב הסובל מרעב ומצמא" - חליל ג'ובראן).


7.) זכרו: לרוב - לא "אנשים" משנים אנשים - "מצבים" משנים אנשים.

אם אנחנו רוצים שהנוער ישתנה - אנחנו צריכים להשתנות - ולשנות את המצב.
הורה שרוצה בשינוי - נכון יהיה שיתמקד בשינוי ה"מצב" - ולא ישירות - בשינוי ה"ניצב".


8.) השתדלו שלא לבנות את ה"סמכות ההורית" דרך יצירת סירובים ואיסורים.

במקום שימוש תדיר בתשובות שליליות (היכן שלא מדובר ב-4 הלאווים) -
אמצו כאסטרטגיית יסוד את "גישת המענה החיובי":
במקום להגיד לנוער שפונה אוטומטית - "לא" -
העדיפו להגיב בחיוב - ולהציב כשצריך תנאים חכמים ל "כן".


9.) להורים ה"חינוכיים": הפסיקו "לחפור" - הפסיקו "לקדוח" -
הפסיקו לייצר לנוער תלונות סדרתיות!

הגיבו באמצעות פעולה שמכוונת לתוצאה - או לחליפין - בחרו לוותר על התלונה.
במקום תלונות מחזוריות - התעלמו, וותרו - או עברו לפעולות תכליתיות.


10.) אם החלטתם על "נתינה" - תדאגו שהיא תהייה "ללא טענה".

נתינה עם תלונה (בנתינה הורית שאיננה חובה) - היא מתנה פגומה (ולפעמים אף פסולה).
נתינה הכרוכה בטענה - לעיתים - עדיף היה לו כלל לא ניתנה.....
להורים שעושים "נתינה" וכך - יוצרים לעצמם את הזכות לטענה -
דעו לכם: "הנתינה" אינה מהווה זיכיון לתלונה.


11.) הורים: אם אתם רוצים שהנוער ישמיעו לכם את האמת - למדו את עצמכם לקבל אותה!

שימו לב: "שקר נוצר לרוב כאשר משהוא אינו רוצה לשמוע את האמת או לקבל אותה....."


12.) העדיפו לוותר על חובת מטלה - אם היא איננה נשענת על הסכמה.

אל "תכריחו" אותם לעזור לכם! (אלא במצבי נזקקות בלתי צפויים).
אם "תכריחו" אותם - אתם נותנים להם את הכוח לתסכל אתכם על ידי הזנחת העשייה או - בהשתמטות ממנה.
העדיפו את העמדה שאומרת: "הנוער אינו חייב לעזור - הנוער חייב שלא להפריע!".
במקום להכריח אותם לעזור - הקפידו מאוד שלא להרשות להם להפריע....
וזכרו: מטלה לנוער שהיא מטלה ראויה - היא כזאת שנוצרת בהסכמה.

(לשם פירוט ולהרחבה- ראה בשאר מאמרי
וכן ב"שמונה בעקבות אחד")
בהצלחה במלאכת שידרוג ההורות!

אילן גבאי - עו"ס